מוסיקת גוספל בהארלם

הארלם מזוהה יותר מכל דבר אחר עם המוסיקה. מוסיקה שצמחה והתפתחה מתוך סבל וגעגועים לחופש. לילות הארלם הם זמן הג'אז והבלוז, הבוקעים מהמועדונים, המסעדות ומתחת לאדמה מתחנות הסאבווי בנוסטלגיה וגעגועים לימי הזוהר של ההארלם רנסאנס משנות ה- 20. בסופי שבוע הרחובות מתמלאים באמני ראפ והיפ-הופ – מוסיקה ותנועה המזוהה עם רחובות הארלם והברונקס שם היא נולדה בשנות ה- 70. אבל ביום אחד בשבוע, יום ראשון, הארלם מתכנסת אל תוך מעל 400 הכנסיות שלה ונעטפת ברוחניות ואקסטזה של שירת הגוספל. הגוספל היא שירת דבקות ואהבה לאל, היא מבטאת את הכמיהה לחופש וגאולה והתפתחה באמריקה משני מקורות: האחד הוא שירה נוצרית אירופאית שהובאה ל'עולם החדש' על ידי האירופאים שהחלו להגיע ליבשת בתחילת המאה ה 17. המקור השני הוא 'שירת העבדים' – הספירטואל- שהתפתחה בארה"ב כסגנון מוסיקלי ייחודי אשר ממנו התפתח הגוספל. אחד המאפיינים של הספירטואל היה שירה בעמידה בנקודה אחת – מה שמבדיל את הסגנון הזה מהאקסטזה המוצאת את ביטוייה בריקוד. במהלך כ 250 שנות עבדות ביבשת צפון אמריקה, נאסר על העבדים לקיים את מנהגיהם ותרבותם ואפילו לדבר בשפת האם שלהם. האיסורים הללו הובילו את העבדים לקיים טקסים נסתרים וסודיים שנקראו 'התקהלויות חורש' בהם הרגישו העבדים מוגנים ובטוחים מספיק כדי לחדש את הטקסים האפריקאים, ולדבר בשפת המקור שלהם.

התכנסות חורש חשאית באחת ממדינות הדרום   Tyler Hicks/The New York Times—–The McIntosh County Shouters in a performance of a ring shout in Eulonia, Ga., in 2004.

התכנסות חורש חשאית באחת ממדינות הדרום

Tyler Hicks/The New York Times—–The McIntosh County Shouters in a performance of a ring shout in Eulonia, Ga., in 2004.

שחרור זה הוביל לסגנון ביטוי מוסיקלי שנקרא 'מעגלי צעקה' אליהם התכנסו העבדים, ותוך שירה וצעקות הגיעו לאקסטזה והתעלות רוחנית שאת גלגולם המודרני אנו יכולים לחוות בטקס הגוספל העכשווי. שורשי מעגלי הצעקה הם באפריקה המערבית והטקס הגיע לאמריקה ביחד עם העבדים, אולם הוא התפתח לתופעה אפרו-אמריקאית ייחודית שלא קיימת במקומות אחרים בהם הייתה עבדות. על התופעה הייחודית הזאת אפשר לקרוא בספרו של Art Rosenbaum Shout Because You’re Free

הגוספל מאופיין גם בחזרתיות – הקהל עונה וחוזר על השירה של המוביל. מבנה זה המחזק את רוח הקהילה ועדיין מהווה מרכיב חשוב בטקס, נשאר מתחילת טקסי הגוספל, בתקופות בהן היה צורך בחזרה אחרי המוביל כי רוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב והיו צריכים להקשיב ולחזור על התפילות והשירה כדי להשתתף בטקס. הגוספל המקורי היה בסגנון א-קאפלה, ללא ליווי של כלי מוסיקה ואת המקצב וההתעלות השיגו באמצעות רקיעות רגליים, מחיאות כפיים, דיבור ושירה. אחד המקורות למקצבים של הגוספל בעלי המבנה המחזורי וחזרתי הוא 'שירי השורות' שהתפתחו בקרב העבדים תוך כדי עבודה בשדה. העבדים שעבדו בשדה בשורות, שתלו, ניכשו עשבים, וקצרו את היבולים נעזרו בשירת המוביל והחזרה על ידי כל שאר העובדים כדי להכניס את עצמם לקצב עבודה שהקל על הקושי הפיזי, השעמום והימים הארוכים של עבודת פרך ולקח אותם הרחק ולמעלה אל מרחבי הרוח, רחוק מגופם המעונה.

תחריט של שורת עבדים בשדה בג׳מייקה, תאריך לא ידוע במאה ה- 19

תחריט של שורת עבדים בשדה בג׳מייקה, תאריך לא ידוע במאה ה- 19

גוספל הוא חווית חובה בביקור בהארלם– מוסיקה, מקצב, שירה והתעלות אליה אנחנו מוזמנים כדי לחוות ולהתקרב גם אל עצמנו. מבין אינספור הכנסיות בהן ביקרנו עם ובלי מסיירים, אחת הבולטות היא כנסיית First Corinthian Baptist Church. הכנסייה הזאת היא יצירת פאר ארכיטקטונית בסגנון 'מורי'. היא נבנתה ב 1913, אבל לא ככנסייה, אלא, כאולם קולנוע מפואר בשם Regent, שפעל כ 50 שנים עד שדעיכתה הכלכלית של הארלם הביאה לסגירתו בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

first corinthian baptist church.jpg
הבניין הוא בניין לשימור ולכן הכנסייה אינה יכולה להרוס בו דבר, כך שהביקור בגוספל מאפשר גם הצצה אל הפאר של אולם הקולנוע לשעבר שבתחילת דרכו, כרטיס לסרט עלה 25 סנט. כשבית הקולנוע נפתח ב-1913 תרבות הבידור הייתה בעיצומה של מהפיכה טכנולוגית והמצאות חדשות פתחו אופקים חדשים לתרבות פנאי וצרכנות: הטלפון, המכונית, הפיכת החשמל לטכנולוגיה זמינה והגרמופון שהחליף את תיבת הנגינה הביא מוסיקה לכל בית. הארלם הייתה אז בפיתחה של תקופת הפריחה התרבותית של התרבות האפרו-אמריקאית שמכונה ״הארלם רנסאנס״ והייתה מרכז של חיי לילה ותרבות השעשועים עם בית אופרה ואולמות תיאטרון, מועדוני מוסיקה ומסעדות, אולם בית הקולנוע Regent, היה האולם קולנוע הראשון שבנוי ומיועד להקרנות קולנוע בלבד. בשכונה המזוהה יותר מכל מקום אחר עם הקהילה האפרו-אמריקאית. פריחת ה'הארלם רנסאנס' בו פרחו הג'אז, התיאטרון השחור, הספרות והשירה האפרו-אמריקאית, הייתה קצרה והשפל הכלכלי בשנות ה-30 הוביל ל 60 שנים של דעיכה כלכלית, עוני והסתגרות תרבותית.

למה לצפות? הטקס עצמו מתאפיין ברוח התקופה, לעתים עם ליווי מוסיקלי ומאוד סוחף. המקהלה על הבמה נתמכת על ידי הקהל המשולהב ומי שרוצה לחוות ולא רק לראות, מוזמן לעמוד על רגליו כמו כולם ולהיכנס למקצב. הקהילה מאוד מזמינה ובמהלך הטקס יש אפילו הפסקה כדי לברך בברכת 'ברוך הבא' וחיבוק את האורחים והמבקרים בפעם הראשונה.
יום ראשון הוא היום המושלם לביקור בהארלם בו אפשר לחוות לא רק את הגוספל ושלל השווקים, המסעדות והרחובות הצבעוניים, אלא גם לפנק את עצמכם ב Sunday Treat. ההמלצה שלנו היא על בית המאפה ׳לביין׳ (Levain) המפורסם בזכות עוגיות השוקולד צ'יפ והבראוניס הידועים כטובים ביותר בניו יורק.

למעוניינים- מדי יום ראשון אנו עורכים סיור בהארלם, שם בנוסף לחוויית גוספל משכרת נכיר לעומק את הארלם עם התרבות, האמנות וההיסטוריה שלה.